פסק-דין בתיק ע"פ 3472/11

השופט צ' זילברטל:

1.        האם לנאשם או לסנגורו נתונה הזכות לעיין בחוות דעת המומחים המקצועיים ששימשו את שירות המבחן לצורך הכנת התסקיר בעניינו (הערכה פסיכיאטרית ואבחון פסיכולוגי)? זו השאלה העיקרית העומדת במרכזו של הערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע בת"פ 529-09 (כבוד השופטת י' רז-לוי) מיום 23.3.2011.

רקע עובדתי

2.        נגד המערער, קטין יליד 1992, הוגש כתב אישום המייחס לו, לאחר תיקונו, עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 4.7.2009 בשעות הלילה המאוחרות, ישב המערער עם חבריו על גדר גן ילדים, כשהוא משחק בסכין שהייתה ברשותו. בהמשך, התגלע ויכוח בין הנוכחים שהתפתח לדחיפות הדדיות במהלכן דקר המערער, באמצעות הסכין, את המנוח, חברו מילדות ושכנו, דקירה עמוקה בבטנו. הדקירה גרמה למות המנוח, והוא בן 16 שנה.

           במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום והמערער הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. על בסיס הודאה זו הורשע המערער בעבירות המפורטות לעיל. כמו כן, המערער ביקש לצרף תיק נוסף (ת.פ. 1063/09 של בית המשפט לנוער באשדוד) והורשע על פי הודאתו בעבירה של ניסיון בצוותא לשימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 384 יחד עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין.

3.        ביום 23.3.2011 גזר בית המשפט על המערער עשר שנות מאסר בפועל; עשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירת רכוש הקשורה ברכב ופיצוי למשפחת המנוח בסך 50,000 ש"ח.

4.        עובר למתן גזר הדין הונח בפני בית המשפט תסקיר שנערך על-ידי שירות המבחן לנוער. התסקיר התבסס על פגישות שנערכו עם המערער והוריו, על תסקירי המעצר, על אבחון פסיכולוגי והערכה פסיכיאטרית שנערכו למערער, ועל עדכון שוטף שתועד בתיקו האישי. בתסקיר עמד שירות המבחן על הרקע המשפחתי, הכלכלי והחברתי הקשה של המערער, ועל המצוקה הכלכלית והסביבה העבריינית להן נחשף. המערער עצמו תואר כ"נער כריזמטי, בעל קסם אישי, ויכולת הנהגה", תיאור דומה תיארה אותו אף משפחתו. דיווח שהתקבל מבית הספר בו למד המערער הצביע על תפקוד משביע רצון במישור החברתי, הלימודי והמשמעתי של המערער. נוסף על כך, במקביל ללימודיו המערער עבד על מנת לסייע בפרנסת המשפחה, והשתלב בפעילות תנועת נוער ובפעילותה של עמותת "עלם".

           נוכח הפער הממשי בין חומרת העבירה שביצע המערער לבין הדיווח על תפקוד סביר בבית הספר ועיסוקו של המערער בפעילות פנאי מטיבה, הפנה שירות המבחן את המערער לביצוע אבחון פסיכולוגי והערכה פסיכיאטרית על-ידי שני מומחים, פסיכולוג ופסיכיאטר. האבחון הפסיכולוגי שנערך למערער הצביע, בין היתר, על כך שלמערער דחף תוקפני חזק במיוחד, אך נשלט, הוא מניפולטיבי, מסוגל לזהות מצבים רגשיים אצל הזולת אך אינו אמפאתי. אובחנו קווים עבריינים של תוקפנות, סף תסכול נמוך ונקמנות על רקע פגיעות רבה ורגישות מוגזמת לכבודו. ההערכה הפסיכיאטרית שנערכה למערער הצביעה על התפתחותה של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית המתאפיינת בהעדר הפנמת מוסר וחוקים, חוסר אמפתיה וחרטה. כן אובחן, כי במצבים מסוימים נשקפת מהמערער רמת מסוכנות גבוהה. במסגרת ההערכה הומלץ למערער טיפול תרופתי להפרעת הקשב והריכוז ממנה הוא סובל, אשר עשוי לסייע בהפחתת סימפטומים מסוימים, אך המערער סירב לטיפול זה.

           שירות המבחן ציין כי המערער הביע חרטה על מעשיו, אך עם זאת הוא התקשה להביע אמפתיה אמיתית לקורבן ולמשפחתו. שירות המבחן עמד על הרגלי צריכת האלכוהול של המערער ועל דפוסי האלימות אותם אימץ ותפקידם בסביבתו החברתית. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער נוכח הערכתו כי המערער יתקשה להיתרם מטיפול, משום שהוא מתקשה להשתמש במשאב זה, ובשל סירובו ליטול תרופות.

5.        המערער הגיש חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית מטעמו, אשר בגדרה הוערך כי הרקע לביצוע העבירות הוא אישיות בלתי בשלה ובלתי מגובשת של המערער, אשר נהג בנמהרות, אימפולסיביות ובלי שלקח בחשבון את תוצאות התנהלותו. עם זאת צוין, כי המערער מעורב חברתית, אמפאטי לסביבתו ואינו בעל אישיות פסיכופטית, עבריינית ושוחרת רע. מדובר בנער שנחשף למצבי חיים קשים נטולי מענה רגשי הולם, שהתקשה להתרומם מהתרבות העבריינית בה היה מוקף מילדות. המערער אף הגיש הערכת מסוכנות בה הוערך כי העבירה אותה ביצע היא יוצאת דופן עבורו. כן הומלץ, כי המערער יעבור גמילה מאלכוהול וילמד מקצוע, מהלכים אשר יהיה בהם, ביחד עם התבגרותו, כדי למתן משמעותית את המסוכנות הנובעת ממנו. נוכח החומר המקצועי שעמד בפני מעריך המסוכנות יחד עם המלצותיו, הוא העריך כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמערער היא נמוכה.

6.        לאחר שבית המשפט המחוזי בחן את האמור בתסקיר שירות המבחן ואת חוות הדעת המקצועיות שהוגשו מטעם המערער, הוא פסק, כי אף אם קיים פער בין תסקיר שירות המבחן ובין חוות הדעת שהוגשו על ידי המערער, הרי ש"עדיין נראה כי ניתן למצוא את המכנה המשותף, שהינו בקווי אישיות מסוימים של הנאשם שיש בהם בעייתיות ...". לפיכך קבע בית המשפט, כי "גם אם נקבל את עתירת ב"כ הנאשם שלא לקבל ככתבם וכלשונם את האבחונים שנעשו לנאשם במהלך כתיבת התסקיר, עדיין מבט על התמונה בכללותה מגלה תמונה שאינה מטיבה עם הנאשם כלל".

           עוד עמד בית המשפט על חומרת העבירה שביצע המערער, על תוצאותיה הקשות ועל התופעה החברתית הרווחת והפסולה של החזקת סכינים בקרב צעירים ושליפתם בקלות בלתי נסבלת. לקולא ציין בית המשפט את קטינותו של המערער, את העובדה שהוא הסגיר עצמו למשטרה מיד לאחר המעשה, הודאתו וחרטתו, נסיבות חייו הקשות ותפקודו התקין במגוון מסגרות עובר למעצרו.

           מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הסנגוריה

7.        לטענת הסנגוריה הציבורית (להלן: הסנגוריה) שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את גישת שירות המבחן לנוער לפיה אין להעביר לעיונה את חוות דעת המומחים ששימשו לצורך הכנת התסקיר בעניינו של המערער. לטענתה, מדובר באחד מהמקרים החריגים בהם הכירה הפסיקה כי ניתן לחרוג מהכלל בדבר חסיון התסקיר.

            לעניין זה נטען, כי לפי הוראת סעיף 23 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), היה על שירות המבחן לצרף את חוות הדעת המקצועיות לתיק בית המשפט, ולא להציג, במסגרת התסקיר, פרפראזות על חוות דעת אלו בלבד, והסנגוריה הייתה רשאית לעיין בהם, כפי שקובע סעיף 23: "רשאים התובע והסניגור של הנאשם לעיין במסמכים האמורים בתיק בית המשפט". במקרה זה סבורה הסנגוריה כי יש אף לחרוג מעבר לזכות העיון הקבועה בחוק, ולמסור לידיה את חוות הדעת המקצועיות והמסמכים ששימשו את המומחים, על מנת שהיא תוכל להעבירם להתייחסותם ובחינתם של מומחים מטעמה.

           לטענת הסנגוריה, הכלל בדבר אי מסירת התסקיר לידי הצדדים וחסיון החומרים המשמשים בבסיסו, אינו מוחלט, ואחד החריגים לו, הוא שמירה על הליך הוגן ומתן אפשרות לנאשם לנהל את הגנתו. זאת במטרה למנוע פגיעה שאינה נדרשת בחירותו, בכבודו ובשמו הטוב.

           כמו כן טוענת הסנגוריה, כי יש לאבחן בין סודיות מידע שנאסף על ידי שירות המבחן מקרב הקהילה (בני משפחה, חברים, מורים), לבין סודיות מידע מקצועי אשר גובש והוצג לשירות המבחן על ידי איש מקצוע. בדיון שבפנינו הדגישה באת כוח המערער, כי החומר שלגביו היא טוענת לקיומה של זכות עיון, הוא האבחונים וההערכות המקצועיים שנערכו למערער על ידי גורמים מקצועיים, מתוקף תפקידם ותמורת תשלום. לעניין זה טוענת הסנגוריה, כי לו היה בית המשפט מורה על הגשת חוות הדעת האמורות, הרי שהן היו מועברות לעיונה של הסנגוריה, והמומחים אף היו נחקרים נגדית, ואין ראוי הדבר, שהעובדה ששירות המבחן הוא אשר פנה אל המומחים, היא זו שתכתיב את היקף הזכויות הדיוניות של הנאשם. לעניין זה טוענת הסנגוריה, כי המצב בו מומחים נותנים חוות דעת מקצועית כשהם יודעים שהם חוסים בצילו של חסיון מלא אינו ראוי, וטוב יהיה אם מקצועיותם ומסקנותיהם של אותם המומחים יהיו חשופים לביקורת.

           לטענת הסנגוריה, במסגרת חוות דעת המומחים, כפי שאלו תומצתו בתסקיר, נאמרו על המערער דברים קשים הפוגעים באופן קשה בכבודו, מבלי שניתנה לו הזדמנות לבחון את הרקע לאמירת הדברים ולחקור בחקירה נגדית את המומחה שקבעם. כמו כן, מפנה הסנגוריה לשורה של סוגיות אשר לטעמה מעוררות סימני שאלה ביחס למשקל הקביעות הנחרצות המופיעות בתמצית חוות הדעת הפסיכולוגית כפי שהיא מובאת בתסקיר.